תערוכתה של מאיה הד – אתנחתא אשר נפתחה בגלריה של חוה רוזנברג בכפר שמריהו ותימשך עד לתאריך 19.06.2011, מעניקה מבט חדש וצבעוני לעולם הג’אז.
מאיה, ילידת ארה"ב, עלתה לישראל באמצע שנות ה-90 עם משפחתה מלוס אנג’לס ומנהלת עסק לייבוא סרטי DVD – לייזר סנטר בשעות הבוקר, ומצלמת את חיי הג’אז בישראל בלילה, סיפרה לנו על אחורי הקלעים של פרויקט הצילומים שלה.
ש: למה פנית לתחום הצילום?
ת: כשהייתי צריכה לבחור מה יהיה תחום ההתמחות האקדמאי שלי הבחירה נפלה על קולנוע שהוא אחד מהנושאים המדוברים ביותר בביתנו, הורי פתחו את החנות הראשונה לסרטים בלוס אנג’לס במהלך שנות ה-80 וממשיכים לעסוק בתחום זה גם בישראל.
הגעתי למסקנה שלפני שאני נכנסת לעולם הקולנוע עלי לחזק את יסודות הצילום שלי שהם חלק בלתי נפרד מעולם הקולנוע.
ש: למה התחלת את הפרויקט ומה היה לך חשוב להביע בו?
ת: התחלתי את הפרויקט מאהבתי למוזיקה ולמוזיקת ג’אז שלאורך השנים הדוקומנטציה שלו היתה רובה בשחור לבן ורציתי להראות את התשוקה והרגש שיש למוזיקה זו בתמונות צבעוניות, ובנוסף לתת הצצה אינטימית לאחורי 
הקלעים של הסאונד צ’ק שזה הזמן שהמוזיקאי מתחבר אל עצמו והחלק שלו במוזיקה ומתמזג ליצירה בדרכו הייחודית.
בפרויקט זה היה לי חשוב שהמצולמים ייראו במיטבם ולשמחתי התמונות שבחרתי המוזיקאים נראו כפי שדמיינתי. היחסים בין האמן לכלי הוא אספקט חשוב בפרויקט, נהוג להתמקד במוזיקאי אך רציתי לבטא את החיבור ההרמוני בין הכלים לאמנים ולכן הפוקוס בתמונות משתנה בין האמן לכלי שלו ומדגיש את הסינרגיה בתצלום.
ש: אשמח אם תספרי לנו מה הסיפור שעומד מאחורי התמונה?
המוזיקאי בתמונה הוא טוני פאצ’לה, איתו עבדתי פעמים רבות ואף הפקנו דיסק שיצא בנובמבר 2010.
התמונה (מימין) צולמה כשנפגשנו בפעם הראשונה באופרה הישראלית בשנת 2009 בהופעת מחווה לצ’ט בייקר, אהבתי את ידיו של טוני שעדיין לא נגעו בפסנתר, אך היתה תחושה חזקה ביחסים ההדוקים בינו לבין הפסנתר – והמוזיקה ריחפה באויר עוד לפני שהחל לנגן.
האור הכחול מאחור שפתח את הסאונד צ’ק מבטא את העוצמה כהילה קסומה המתמזגת עם דמות האמן והנגנינה וישנה סימליות בעוצמת האור המבטאת את נגינתו הנפלאה של טוני.
ש: האם הנגנים ידעו שאת שם, מאיפה צילמת?
ת: הנגנים ידעו שאני שם הכול היה קבוע מראש. מטרתי לא היתה לצוד את התמונות אלא ליצור את התמונות לאחר היכרות עימם והתמונות צולמו על הבמה.
ש: מה היא סיבת הבחירה בשם התערוכה?
ת: בחירת השם הגיעה לי עם בחירת התמונות. זה היה ביוני 2009 לאחר הופעת המחווה של סטפנו בולאני ולהקתו לסשה ארגוב. עברתי על התמונות ובצורה טבעית הגיעה לי שם התערוכה שהיא גם מה שאני רוצה שהצופים ירגישו כאשר הם מסתכלים על התמונות – רוגע, מנוחה ופשוט לשים את הכל בצד וליהנות מהמנוחה, בצורה טבעית ניתן לחשוב שצילום בזמן הסאונד צ’ק מלווה בלחצים .אך לשמחתי צילמתי באווירה נינוחה, רגועה מלווה במוזיקה נפלאה.
ש: כאוהבת מוזיקה האם המצלמה הפריעה לך בזמן הצילומים?
ת: לשמחתי המצלמה הובילה אותי בכל הפרויקט הזה והרגשתי קשר בין הצילומים למוזיקה ולעיתים שכחתי שאני מחזיקה בידי את המצלמה הכבדה בגלל החיבור שהיה לחוויה, ואני מקווה שכל אחד שיראה את התמונות יוכל ל"שמוע" דרך העיניים את המוזיקה והחוויה שהיתה על הבמה.
מאיה הד אתנחתא – A Momentary Lapse Of Reason
