ראש השנה מזווית נשית

נצחיות, שלמות, אושר, אהבה – אין מי שהייתה דוחה כזאת הצעה. אותן משאלות שעולות בנו ביתר שאת בתחילתה של כל שנה, באות להזכיר לנו את ההתחדשות הפנימית, שאליה שואפת הנשמה. והפעם ראש השנה מזווית נשית. טור אישי אני נכנסת לקניון רמת אביב, ונשטפת מיידית באין ספור מבצעים, הטבות, מתנות לראש השנה. האוויר מלא מסרים של איבוד חושים. כל שעליי לעשות הוא להתמכר לריח הבזבוזים, ולשחרר את הרגל ממעצור המזומנים. אני הולכת להתחדש השנה, ככה החלטתי, מאל”ף ועד לכל התווי”ם שקיבל בעלי לחגים. לאחר שלוש שעות, אני מגששת אחר המכונית עמוסת שקיות בחניון החשוך. התעייפתי. ושוב אני חווה את העניין המצער בשופינג – עכשיו, כשהכול ארוז אצלי בשקיות, המטרה נכבשה והיא כבר לא מענגת כפי שנראתה לפני כן. הרצון שלי התמלא, ועם המילוי אבדה ממני תחושת התענוג. מה שעדיין מסב לי הנאה, הן בעיקר המתנות שקניתי לבעלי ולילדים. אני מדמיינת את השמחה שלהם, וזה עושה לי טוב. מתניעה את האוטו, והראש מתחיל לחשוב על כל ההכנות לסעודה המשפחתית המפוארת שתחול אצלי השנה. מאיפה להתחיל? ולמה רק כשאהיה זקנה יהיה לי סיכוי לקבל איזו עוזרת בית קבועה? אחסוך מכם את מסע שלושת הימים המפרך של בישולים, ילדים שזקוקים לגירויים בלתי פוסקים, ובעל שהמילה מטבח מעוררת בו בהלה. שרדתי את כל אלה, והנה ערב החג! כולם מגיעים חגיגיים, ההתרגשות באוויר, נשיקות, חיבוקים (אמיתיים ומזויפים), אוכלים, נחים ועוד רגע מנות אחרונות. שִבְעים ושתיים שעות של עבודה בלתי פוסקת וקרוב ל-03,00 ₪ הגיעו למימושם. והשנה החדשה? היא כבר נכנסה לה בשקט, בלי שמישהו טרח אפילו לקום ולפתוח לה את הדלת. בזמן שאני חולמת על הרגע בו אשכב לנוח, אדליק את המזגן על טמפרטורה של עשרים מעלות ואתכסה בשמיכת הפוך המפנקת שקניתי במבצע אחד פלוס אחד, חוצה אותי במהירות האור מחשבה מקפיאה – אז מה השתנה בשנה שחלפה? ובמה תהא יפה ושונה השנה אשר מתחילה לה היום? ולְמה אני בכלל מפללת? זה כל הקסם? אין לי ספק בכך שאותם חכמים מימי קדם שהנחילו לנו את המועדים והחגים, לא התכוונו ליצור הפנינג שבו משפחות ישראל אוכלות עד להתפקע, ואז רואות איזה סרט ב-D.V.D  או ב- V.O.D על מסך פלזמה בחצי מחיר, שקיבל ועד העובדים השנה. תמים גם לחשוב שאם נאכל ראש של דג נהיה תמיד בראש, ושאם נאכל תפוח בדבש תהיה לנו שנה מתוקה, יסתלקו אויבינו וישאירו לנו ישראל אירופאית שקטה. אם כך, מה הטעם בכל אותם מנהגים?כדאי שנשאל את עצמנו, מה הרעיון הפנימי מאחורי כל המעשים הללו. תחילתו של שינוי אמיתי – החלטתי לצאת ולברר מה כל הרעש סביב ראש השנה. מסתבר שאותם חכמים, המקובלים שהנהיגו את “ראש השנה”, ידעו שזה לא רק עוד תאריך בלוח על הקיר, שבא להורות לנו שהסתיו תיכף מתחיל. משמעות החג טמונה בשמו: “ראש” מסמל התחלה, ו”שנה” היא מלשון שינוי. זהו סימן שמבשר על הזדמנות להתחדשות פנימית בתוך הלב. התחדשות שניצבת למעלה מרכישת סלון או רכב חדשים, התחדשות שמנותקת מקודים או סטנדרטים חברתיים. מסתבר שיש דבר כזה. הקבלה מכנה את תהליך השינוי הזה: יציאה אל מחוץ לשליטת האגו. מה לי ולאגואיזם? עד לפני חמש שנים לערך, גם אני (כמו רבות וטובות מחברותיי) חייתי בהרגשה שאני האדם האחרון על פני האדמה שאפשר לקרוא לו “אגואיסט”. הרי אני עושה כל כך הרבה למען ילדיי ובני משפחתי, והאושר שלהם עומד בראש סדר העדיפויות שלי. אפילו כשאני עושה למען עצמי, זה כדי שלא אהיה ממורמרת, ויהיה להם טוב בחברתי. אבל כמו שאומרים, “יש הפתעות בחיים”. כשפגשתי לראשונה בחכמת הקבלה לקח לי זמן להכיר בעובדה, ואחרי כן עוד קצת זמן להסכים לכך, שאני פועלת אך ורק מתוך דחף אחד עיקרי – רצון ליהנות. בין אם זו עשייה למען אחרים שמעניקה לי סיפוק, ובין אם דאגה ישירה להעצמת האגו שלי. אחרי כן הבנתי, שהמצב הזה מונע ממני התחדשות אמיתית, כי הוא יוצר מציאות ש”חגה במעגלים” ולא מתפתחת באמת למקום חדש. למה הכוונה? אם נסתכל על תקציר חיינו נראה, שאנו נעים במרדף תמידי אחרי תענוג שלא יגמר. אלא מה? בכל פעם שאני משיגה את מה שכל כך רציתי, תחושת העונג חולפת, ואני כבר מחפשת אחר העונג הבא. אם השתוקקתי במשך חודשים לשמלה מסוימת, אז ברגע שקניתי אותה הרצון שלי “התמלא”. התוצאה: נהניתי לזמן קצר, ואחרי הופעת בכורה אחת או שתיים, הצורך בשמלה נעלם, ועימו נעלמה גם הרגשת התענוג מהרכישה. בפועל המנוחה והנחלה לעולם אינן מגיעות, והנה – אופס, חלפה לה עוד שנה. על הדבש מבלי העוקץ. לצד האגו המתעצם, מפעם בלבנו גם ניצוץ חיים חדש, שבוער בקרב רבים מאיתנו. ניצוץ פנימי זה דוחף אותנו לחפש אחר אושר, אמיתי, לא כזה זמני. הוא משתוקק להפוך לאור גדול שיאיר את העולם כולו. אבל איך עושים את זה? אם אלמד איך לשנות את התכונה הפנימית מרצון ליהנות לעצמי – לרצון להעניק לאחרים, אזי ההנאה שלי תהיה אינסופית. בדיוק כמו שאני נהנית כשבני נהנה, מושא התענוג חיצוני לי. כלומר, היציאה מחוץ לשליטת האגו משחררת אותנו מהמרוץ אחר תענוגים מזדמנים, ומאפשרת לנו להתחיל “שנה חדשה” בפנימיותנו. אני מאמינה, שלזה התכוונו אותם מקובלים חכמים כשרמזו לנו על האפשרות ל”חיי דבש”, חיים של נצחיות ושלמות בכל ימות השנה. אז שתהיה לכולנו שנה של התחדשות פנימית, שנה מתוקה מדבש!